אפתח בבדיחה ששמעתי במספרה לפני כשנה מרופאה בפנסיה:
אדם מגיע לרופא ומתלונן "דוקטור, כואב לי בגוף".
הרופא בתגובה "מעולה, זה סימן שאתה עוד בחיים".
אז מה לעשות כשכואב? לנוח? לנוע? להתרגל? לסבול בשקט? לסבול ברעש?
לעיתים אני מופתעת מהיחסים של אנשים ובעיקר רוקדות שמגיעות אליי לסטודיו עם הכאבים שלהן. והנה כמה מהגישות הרווחות:
התמודדות עם כאב #1: לסבול בשקט ולהתנהג כרגיל
לפני כמה שנים רקדה אצלי אישה מקסימה שממש זרחה בכל שיעור. היא התלהבה, נרשמה במנוי חופשי חודשי והגיעה
לסדנאות. בכל פעם יצאה בתחושה של וואו. עד כאן, הכול נשמע נפלא.
לאחר כמה חודשים סיפרה לי שכואב לה באחת מכפות הרגלים ובקרסול.
שאלתי אותה האם הלכה לבדוק את העניין.
"לא, אין לי זמן. אני עסוקה" ענתה.
הכאבים הלכו והחמירו. קישרתי אותה עם רוקדת אחרת שבעצמה רפלקסולוגית. היא לא התקשרה.
בסוף עזבה את השיעורים והפסיקה לרקוד.
לאחר שנה, פגשתי אותה בפארק. היא שמחה לראות אותי ואמרה כמה שהריקוד חסר לה. שאלתי אותה אם טיפלה בכאבים. לא תופתעו שאגלה לכם שלא.
התמודדות עם כאב #2: לעצור כל פעילות גופנית.
מגיעות אליי לעיתים קרובות נשים שמערכת היחסים עם גופן לא הייתה הכי טובה (בלשון המעטה). נשים ששונאות לעשות ספורט, שונאות חדרי כושר, חלקן במשקל עודף או אחרי אירועים משני חיים כמו מחלה, תאונה וכו'. ואכן, השיטות אותן אני מלמדת ניה וריקוד SURYASOUL מציעות משהו חדש. עונג בגוף. הקשבה. חיבור לגוף בצורה שמאפשרת גישה לרבדים המנטליים, הרגשיים והרוחניים שלנו.
בקיצור, נשים שלא הניעו את גופן ותיחזקו אותו בצורה שוטפת.
הן מתחילות לרקוד, הגוף מתחיל להתעורר ונע בצורות שמעולם לא נע בהן. ואז מתחילים הכאבים.
התמודדות עם כאב #3: להזמנה לחקירה והתפתחות
מהניסיון האישי שלי, הכאב הוא הזמנה לחקירה. מה צריך חיזוק בגוף שלי? מה צריך להרפות? האם יש לי בעייה פיזית מבנית שיוצרת את הכאב (כמו עקמת). האם יש שיטה של תנועה שנותנת מענה לכאב? או שיטת טיפול?
כך אני פועלת.
אתמול פגשתי רוקדת שלי בשיעור שבו אני משתתפת בשיטת ג'יירוקינזיס (בסטודיו ויצמן המעולה בכפר סבא). השיטה נוצרה בעבר להיות מעין "יוגה לרקדנים" שרק מתוך שמה ניתן להבין שגם רקדנים שמופיעים על במות זקוקים לפעילות תנועתית שמאזנת את שגרת האימונים והתנועתיות הרגילה שלהם.
היא כל כך הופתעה לשמוע שהסיבה שאני מתאמנת בשיטה הזו היא עקב כאבים כרוניים שיש לי כתוצאה מעקמת. כן כן, אני המורה שמלמדת 7 שיעורים שבועיים ומתרגלת יוגה בבית כמעט מדי בוקר, זקוקה לתנועה מאזנת ושיקומית.
האם לא עדיף שפשוט אחדול מכל פעילות גופנית?
אז זהו, שלא. גיליתי שכאשר אני לא נעה באופן קבוע, כואב לי יותר.
הסבירו לי פעם שעם העלייה בגיל אצל נשים, גיל המעבר והשינויים ההורמונליים יוצרים גוף רגיש יותר לכאב והוא מתחיל לדאוב. מבאס ממש. התרופה שלי היא התנועה. וזה גם מאזן אותי הורמונלית, שומר אותי חזקה, גמישה, חטובה לפרקים (תלוי בעונות השנה) חיונית ומאוזנת רגשית.
ואני משתדלת לפתח הקשבה יתרה לגוף ולהבחין בין כאב שאומר "אל תזוזי!!! זהירות!!!" לבין כאב שאומר "תנועי בצורה קשובה ועדינה יותר".
ולסיכום, גופנו זקוק לא רק לקלוריות של מזון, הוא זקוק ל"קלוריות" של תנועה מיטיבה וקשובה. הוא זקוק לתנועה שתחזק את השרירים, תדחוס את העצמות כנגד בריחת סידן, תשמר גמישות ורכות ותאפשר לנו איכות חיים טובה גם כשאנחנו כבר לא צעירים וצעירות…
אז כדאי לטפל בעצמנו, לנוח אם צריך, ולנוע באופן קבוע…אני מחכה לכן.ם בסטודיו להניע עם נועה בכפר סבא